עורך דין דיני עבודה אור יהודה

זכאות לקבל פנסיה תקציבית באור יהודה

 
הנושא העיקרי העומד בבסיס תביעה זו הוא האם התובע זכאי לפנסיה תקציבית מהנתבעת לתקופה שקדמה ליום 1.9.03.
 
התובע, יליד 1942, הועסק בחברת מוסדות החינוך והתרבות באור יהודה כמנהל חשבונות בבית הספר מיום 9.9-31.08.08.
 

המחלוקת בית הצדדים

 
התובע הועסק בכל רגעי המשפט הרלוונטיים על ידי חברת מוסדות חינוך ותרבות באור יהודה שהוקמה על ידי הסוכנות היהודית בע”מ. אף כי מאז שנת 1985 הפכה החברה לחברה עירונית בשליטת הנתבעת המלאה אך גם אז היה ישות משפטית עצמאית ונפרדת.
 
זו גם עמדתו של נציב התגמולים, שהתבטאה במכתב מיום 26 בפברואר 2008: “הוכר כי כל עוד היא מרוויחה כסף באוניברסיטה, היא לא תוכל להשתמש בזכויותיה הפנסיוניות בקומונה אור יהודה, כְּלוֹמַר
 
הבעלים במקום העבודה יזכה את גב ‘ונטורה רק בפיצויי פיטורים, ויתר על הפנסיה שלה אם החמירו התנאים.
 

מוסדות החינוך והתרבות באור יהודה

טענות התובעת

 
יתרה מכך, לדעתה, הנתבעת חייבת לה את יתרת פדיון ימי המחלה למשך 35 יום.
 
לטענתה, לו הנתבעת שילמה כחוק את תגמולי הפנסיה שלה, היא הייתה יכולה להמשיך לעבוד במשרה חלקית מבלי להשפיע על הפנסיה שלה.
 
לפיכך, לטענתה, גובה החובה של הנתבעת הוא הסכום שהיה צריך להשפיע על הלוואתה.
 

טענת הנתבעת:

 
נטען כי העובדת לא הייתה זכאית לקצבת זקנה בתקופה המשוערת מכיוון שהעדיפה להמשיך לעבוד באותו מקום ובאותו תפקיד ולמרות שהוסבר לה בבירור כי המשך עבודתה תלוי ב העובדה שהיא לא קיבלה קצבה בו זמנית, כולל זמן.
 

פגיעה בתנאי הפנסיה

הנתבע טוען כי התנאים שהיו מקובלים עליה בכל הנוגע לפיצוי החודשי אינם רלוונטיים לתובע כלל, וכך גם מנכ”ל משרד הפנים, שכן התובע מעולם לא היה עובד הנתבע.
 
עוד טוענת כי הצדדים הסכימו במפורש כי התובע יקבל פיצוי של חודשיים.
 
באשר לאובדן תביעת הפנסיה טוען הנתבע כי איש לא מנע מהתובע לפרוש או לעבור לחברה במשרה חלקית במועד מוקדם יותר.
 
הנתבע טוען כי המתלוננת לא הייתה זכאית לקצבת זקנה בתקופה המשוערת מכיוון שהעדיפה להמשיך לעבוד באותו מקום ובאותו תפקיד ולמרות שהוסבר לה בבירור כי המשך עבודתה תלוי ב העובדה שהיא לא קיבלה קצבה בו זמנית, כולל זמן.
 
באשר לאובדן תביעת הפנסיה טוען הנתבע כי איש לא מנע מהתובע לפרוש או לעבור לחברה במשרה חלקית במועד מוקדם יותר.
 

זכאות לקצבת זקנה

הכרעת בית הדין לעבודה

 
טענת הטוענת כי במשך כמעט שלוש שנים היא הסתפקה רק בניסיונות לפגוש את ראש העירייה לשעבר אינה רצינית ולא מקובלת.
 
לדעת הנתבעת הסכומים הנ”ל שולמו לתובעת במלואה, ועל כן דין תביעתה ברכיבים אלה להידחות.
 
יתרה מכך, הנתבעת טענה כי לא ידעה מה מקור נספח ד ‘עליו הסתמכה התובעת בתביעתה.
 
לטענת הנתבעת, מסמך זה לא נערך על ידה, היא אינה יודעת מה טיבו, מכל מקום מדובר במסמך משנת 1995, והתובעת פרשה בשנת 2003.
 
התובעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי נמנעה ממנה פרישה כבר בשנת 2000. וכי אם הייתה פורשת באותה עת, ככל הנראה הייתה מקבלת פנסיה, כמו עובדים אחרים.
 
טענת התובעת כי היא נפצעה כתוצאה מאי תשלום הפנסיה שלה מוקדם והפנסיה שלה הופחתה משום שנאלצה לעבוד במשרה מלאה, היא מופרכת ואינה מבוססת.
 
ההסכם להסכמה לקבלת הפנסיה של התובע, כמתבקש, כנגד הגבלת היקף התפקיד, היה גם לפני שלטון החוק.
 
התביעה נדחתה מכל הסיבות.
 
התובע ישלם לנתבע 1 – עיריית אור יהודה, הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 3000 ₪ בתוספת מע”מ, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
 
 
 

זקוק לעזרה?

לפנייה לעורך דין מומחה לדיני עבודה באור יהודה – לחצו כאן