עורך דין דיני עבודה אילת

תחולת הסכם קיבוצי לעובדי בתי מלון באילת

 
ביום 12 בדצמבר 2004 הביא התובע תביעה נגד הנתבעים בגין תשלום פיצויי פיטורים, סיום, פנסיית הבראה, פדיון חופשת חופשה, תוספת ערב, טיסות, תוספת תשלום אילת א ‘וב’, הפרשי שכר, פיצוי בגין אספקה.
 
במקרה של הטבות, והתבקשו להכריז על התנאים הקבועים בסעיף 5 א להסכם הקיבוצי, הקובע כי התנאי לתשלום קצבת אילת הוא כתובת העובד בתעודת הזהות – אילת.
 
הטענה היחידה שנותרה לטעון במקרה זה היא שהתובע זכאי לתשלום אילת א ‘וב’ על פי ההסכם הקיבוצי.
 
ביום 15 במרץ 2005, הודיעה הנתבעת 1 כי לא הכירה באחריות כלשהי, היא הסכימה לשלם לתובעת 1,595 ₪ בגין תביעת התובעת לתשלום היטל אי A ו- B באילת.
 

טענת התובע

 
התובע טוען כי הדרישה לרישום מגורים באילת בתעודת הזהות פירושה שעובדים זרים לעולם לא יוכלו להשתמש בנספח אילת החדש וכי ישנה אפליה בלתי חוקית המבדילה עובדים ישראלים מעובדים זרים.
 
בתי הדין לעבודה קבעו במספר פסקי דין כי אין הבחנה בין עובדים ישראלים לזרים בכל הקשור לזכויות על פי הסכמים קיבוציים.
 
ההצדקה להטבות לעובדי תעשיית המלונות בים המלח ובאילת – שמטרתה לעודד עובדים ישראלים לעבור למרכז חייהם באילת – התבררה כשגויה לאחר שנציג איגוד המלונות דייוויד בלום הצהיר כי הטבות אלה מועברות לישראלים בהרחבה, בין אם הם העבירו את מרכז חייהם לאילת ובין אם לאו.
 
ההבחנה בין עובדים על רקע לאום מהווה אפליה בלתי חוקית כמשמעותה בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כאשר הנתבעים לא הראו כי הבחנה זו מותרת כאבחון המוצדק מאופי התפקיד או העבודה.
 

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה

טענת בית המלון

 
העמותה והמלון טוענים כי לאור מטרת ההטבות וכוונות הצדדים להסכם הקיבוצי, לעובדים זרים לא היו הזכויות שדרשה התובעת, עוד לפני סיום נספח חדש לאילת.
 
במילים אחרות, הסכם העבודה הקיבוצי ונספח אילת אינם חלים על עובדים זרים.
 
מטרת ההטבות הייתה לעודד עובדים ישראלים לעבוד לטווח ארוך ולהתמיד בעבודה בבתי מלון באילת ובים המלח, כך שתחלופת הצוות תפחת.
 
כאשר נחתם ההסכם הקיבוצי, לא היה שום אזכור להחלתו על עובדים זרים מכיוון שלא היו עובדים כאלה.
 
גם אם היו מלונות באילת ששילמו הטבות לעובדים זרים, זה לא משקף את מנהג המלונות באילת.
 
ההסתדרות הייתה מודעת לעמדת העמותה לפיה הוראות נספח אילת אינן חלות על עובדים זרים ולא התנגדו לה והייתה צד להסכם שנחתם ב- 21 במרץ 2004, אשר כלל את העובדים הזרים להוסיף אילת.
 

אפליה בלתי חוקית בין עובדים ישראלים לזרים

ההוראה בהסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות

 
האם הוראת ההסכם הקיבוצי הכללי בענף האירוח לפיה תנאי הזכאות לאילת א ‘ו- ב’ הוא שכתובת העובד כאמור בתעודת הזהות היא אילת – פסולה מכיוון שהיא מפלה עובדים זרים והיא סותרת להסדרה ציבורית.
 
ההסכם הקיבוצי מעניק הטבות לעובדי המלונות באילת וים המלח מזה שנים רבות (מאמצע שנות השבעים).
 
עד למועד חתימת ההסכם הקיבוצי מיום 21 במרץ 2004. הטבות אלו מפורטות בנספח 5 להסכם הקיבוצי.
 
מאז 1996, בנספח אילת הקודם נקבע כי התנאי לקבלתם הוא השלמת תקופת עבודה מינימלית של 12 חודשים.
 
בהקשר זה בוטלה נספח אילת הישן, שלא התייחס לעובדים זרים, והוחלף בנספח 5 א ‘במקום תנאי נספח אילת הישן, נוצרו שתי תוספות חדשות: “תוסף אילת” בסך 230 שקל לחודש.
 
מה שהחליף את דמי הערבה ואת ההפרש בדמי הבראה; ו’תוספת אילת ב ‘של 1.75% משכר הבסיס, שהחליף את ההפרש בימי חופשה שנתית.
 
כדי להמחיש את השינוי שעבר ענף המלונאות באילת בחמש השנים האחרונות, ברצוננו לבחון מחדש את הפסיקה שיצאה מידינו בשנת 2001, בה מסרנו לנו את הנתונים שנמסרו לנו על ידי הממשל.
 

מי זכאי לקצבאות?

הכרעת בית הדין לעבודה

 
המקרה שאנו שוקלים מעלה את נושא האפליה העקיפה, מכיוון שהסעיף בהסכם הקיבוצי אינו אומר במפורש שהוא לא יחול על עובדים זרים, אלא מנוסח בצורה כזו שרק מי שיש להם תעודת זהות בה אילת יהיה זכאי להטבה.
 
עם זאת, כבר נקבע כי עצם קיומה של מציאות במקום עבודה בו עובדים בתנאי עבודה שונים אינו מעיד על אפליה בלתי חוקית.
 
במקרה שאנו שוקלים, כפי שנראה להלן, אין בסיס ממשי לטענה של עמותה ומלונות כי לעובדים זרים אין זכויות של הסכם קיבוצי.
 
נספח אילת מכוון לטובת מי שהתמיד בעבודתו, ולהוספת תנאי הכניסה לתעודת הזהות אין כל הצדקה מהותית, מנהלית או עסקית, והדבר היחיד הוא שלילת זכויות הזרים. עובדים, המהווה אפליה בלתי חוקית.
 
במקרה שלפנינו, מדובר בקבוצה מצומצמת של עובדים שמספרם יורד עם הזמן ועיכוב בביטול סעיף בחוזה רק יבטל את סיום הפעולה ויגרום לכך שמלונות ייהנו מכך, ועובדים שלא ישתמשו בהם. ההחלטה הזו.
 
יש לזכור כי העמותה והמלון בכל זאת הצליחו לדחות את ההחלטה במקרה זה, וביקשו מבית המשפט הארצי להתיר לערער על ההחלטה במקום להסדיר את האגרה הכספית.
 
החשיבות הכלכלית של תוספות אילת A ו- B זניחה, בניגוד למקרה פידלמן ומפעלי ים המלח; זהו גם סעיף בחוזה שכל ההורות חטאת כפל.
 
הן מהעמותה, שהחליטה בבירור לשלול מעובדים זרים במלון באילת את זכויותיהם על פי ההסכם הקיבוצי, והן מההסתדרות, שלא כיבדה את זכויות העובדים כנדרש וציפיתי לכך.
 
לכן, בהסכם אילת החדש אנו מורים על ביטול התנאי שרק אנשים שכתובת תעודת הזהות שלהם היא אילת – זכאים לקצבאות המפורטות בנספח אילת החדש.
 
 
 

זקוק לעזרה?

לפנייה לעורך דין מומחה לדיני עבודה באילת – לחצו כאן