עורך דין דיני עבודה רחובות

טענת אפליה בתנאי עבודה ברחובות בגלל העברת עובדים למקום אחר

 
תביעה נגד 11 תובעים המועסקים בתפקידים שונים כעובדי מדינה במשרד האכיפה בראשון לציון בגין הבחנה מבחינת תנאי העבודה והשכר ביחס לעובדים אחרים שהועברו ממשרד האכיפה ברחובות.
 
התובעים טענו כי העברתם למקום מגוריהם החדש התרחשה ללא הליך שימוע וללא פיצויים, תוך הפרה של תנאי עבודתם וזכויותיהם והידרדרות בתנאיהם.
 
המעבר הביא לשתי קבוצות עובדים שעבודתם זהה לכל הכוונות ולמטרות, אך בפועל התשלומים המשולמים לעובדים בגין עבודתם או עבור המעבר משתנים מקבוצה לקבוצה.
 

עובדות המקרה:

 
עובדי רחוב שהועברו לאותו משרד ועובדים במקביל לתובעים קיבלו מערך הטבות ייחודי שגם הם לא קיבלו כדלקמן: בידיעה שהזמן שלוקח הלוך וחזור מהבית לעבודה הוא ” עזיבת עבודה “; מכרזים ללא קריטריונים לשירות המדינה; תשלום של 50 שעות נוספות בגין” עזיבת העבודה “; הוספת ESL כל 4 שעות כתוצאה מעזיבת התפקיד; בונוס כלכלי על כל 10 שעות עבודה נוספות כ תוצאה של עזיבת התפקיד.
 
בקשר עם ההעברה נגרם לתובעת הפסד תרומות המחושב כתרומה קבוצתית עקב ירידה בפריון התובעים ועובדים אחרים כתוצאה מההעברה.
 
יתר על כן, היו הבדלים משמעותיים בתנאי השכר בין עובדים באותו תפקיד ובאותו ותק או במצבים בהם עובד בדרגה נמוכה יותר מרוויח יותר מעובד מבוגר.
 
בנוסף, המהלך יצר עומס, שכן מרבית העבודות נופלות על כתפי התובעים, שכן העבודה של עובדי רחובות נלקחת בחשבון מרגע היציאה מהבית ובפועל הם עובדים פחות.
 
בנוסף, עובדי רחובות קיבלו שדרוג לתקני הרכב לאחר שהועברו למשרד ראשון לציון ושדרוג בדרגות.
 
כתוצאה מכל אלה עלה שכרם של עובדי רחובות ובכך גדל גם ההפרשה לפנסיה וקרנות פנסיה עבורם.
 

חוק לשוויון שכר לעובדים וחוק שוויון הזדמנויות

טענת התובעים

 
התובעים הגישו בקשה לאפליה על פי החוק לשכר שכר לעובדים ולעובדים, התשנ”ו -1996 (להלן – החוק לשוויון שכר לעובדים) וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה משנת 1988 (להלן – חוק שוויון הזדמנויות).
 
התובעים שלחו בירור ומכתבים לנתבעת, ואף קיימו פגישות בהן טענותיהם הופיעו, אך מצבם נותר ללא שינוי, והפניות לא נענו והנתבע לא עסק בהן, למעט מתן תקופת הסכמה.
 
לטענתם, דרך להחלים מאפליה בלתי הוגנת תהיה השוואת התנאים.
 
התובעים ביקשו להורות לנתבע לתקן את כל הנזק שנגרם בעקבות מיזוג שני המשרדים, לפצות את תנאי השכר של העובדים שהועברו מרחובות באופן רטרואקטיבי מיום המעבר, ולחייב את הנתבעת בפיצוי כספי. להעתקה, מניעת תנאי שכר הוגנים, אי-שוויון ואי-שוויון.
 
זהו נדבך חשוב עבורו ומעניק לו משמעות ו הערכה עצמית.
 
לאחר שמחלקת המבחן בחנה את גילו, אמונותיו הקודמות, חוסר האחריות והרצון לבחון את עצמו, מחלקת המבחן האמינה כי גם אם הנאשם יישלח לכלא, אפילו ריצוי זמן עשוי להחליש את גופו ופוגעים בסיכויי ההחלמה שלו, ולכן מומלץ להעמיד אותו בצו הפיקוח למשך שנה.
 

טענת הנתבעת:

 
לטענת הנתבעת, אין לתובעים כל עילה להגיש תביעה אשר תזכה אותם בסעדים, ועל כן דין התביעה להידחות.
 
לפני שהחליט למזג את תאי האכיפה, ערך הנתבע סקר של המרחק הגיאוגרפי בין המשרד שהועבר למשרד אליו עוברים העובדים כדי להבטיח שהמרחק בין מקום מגוריהם של העובדים למיקום החדש לא יעבור עולה על 40 ק”מ המרחק בין המשרד הישן למשרד החדש הוא סביר מאוד (כ- 6 ק”מ) והוא אינו גורם להידרדרות ניכרת בתנאים או לשינוי בלתי מידתי בתנאי העבודה של התובעים.
 
התובעים נפגשו גם עם נציגי הנתבעת והפרכו את טענותיהם, וגם אם התשובות לא תאמו את דרישותיהם, לא ניתן לומר כי לא קיבלו תשובה.
 
משרד ראשון לציון שיפר את תנאי העבודה הפיזיים של העובדים שכן מדובר במשרד חדש ומרווח המספק סביבת עבודה נעימה ושירות אופטימלי לציבור.
 
בעקבות השינוי הארגוני והפיכת משרד ראשון לציון לאחד ממשרדי האכיפה הגדולים במדינה, הונהגו מספר תקנים שפתחו את הדרך לעובדים, כולל התובעים, להתמודד על תפקידים אלה.
 

מקום העבודה עבר למקום אחר

הסמכות להעברת עובד

 
הזכות להעביר עובד ממקום למקום נקבעת בתקנות תקשיר והיא חלק מהרשות המינהלית של המדינה כמעסיק.
 
באשר לטענת התובעים להפלות עובדות אחרות, ההטבות שסוכמו שישולמו לעובדי המשרדים שהועברו נבעו מנסיבות העברתם של אותם עובדים מעבודה בעיר אחת לעבודה בעיר אחרת.
 
במקרה זה, אין הפרה של חובת השוויון או האפליה שכן יש הצדקה מהותית להבחין בין התובעים לבין העובדים שהועברו ממשרד רחובות שנאלצו לשנות את מקום עבודתם ולעבור לעבוד בראשון לציון.
 
לפיכך, אין לתובעים כל עילה להגיש תביעה בהקשר זה.
 
גמלת הפיצוי איננה זכותו של עובד ומוטלת על דעת המעסיק והרשויות המוסמכות בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו.
 
זהו נושא העומד בבסיס זכויות ההנהלה של המעביד, ובנסיבות המקרה דנן, השיקולים והצעדים שננקטה על ידי המדינה היו סבירים ומידיים ואינם פוגעים בתנאי העסקת העובדים.
 
עובדי לשכת רחובות קיבלו עד 1 בפברואר 2016. נסיעה להכרה וממנה לעבודה בגין “עזיבת עבודה”, אך הכרה זו הופסקה עבור כל העובדים שהועברו לישראל ב -1 בפברואר 2016.
 
השכר שולם לעובדים על פי דוחות שעות הכניסה והיציאה ובנוסף שולם בהתאם לכללי היציאה.
 

הבדלי שכר בין העובדים

הכרעת בית הדין לעבודה

 
החוק על שכר שווה לגברים ונשים נועד לקדם שוויון ולמנוע אפליה מגדרית בשכר או בשכר אחר הקשור לעבודה (סעיף 1 לחוק שכר שווה לגברים ונשים).
 
לכן, בענייננו החוק על שכר שווה לעובדים אינו חל.
 
הפסיקה קובעת אמות מידה להגנה מפני אפליה, גם ללא החלת חוק שוויון הזדמנויות או חוק שכר שכר.
 
ביחס ליישום עקרון השוויון נאמר: “יישום עקרון השוויון נבחן באמצעות שתי שאלות: ראשית, איזו קבוצת אנשים זוכה ליחס שווה; שנית, מהן דרישות השוויון לשוויון קבוצתי. על המעסיק לנהוג בשוויון עם עובדיו, ללא קשר לשיוך המקצועי שלהם “(DGZ 4191/97 אפרים רקנט נ ‘בית הדין הארצי לעבודה ואל על.
 
במילים אחרות, כשמדובר בעובד, “זה בעצם מפלה להתייחס לעובד לא כאל יחיד אלא כאל אחד מחברי הקבוצה המופלים.
 
אמנם לא מדובר ב”הפליה “על פי החוק והפסיקה, אך ההבדל ביחס בין קבוצות עובדים שונות עשוי להפוך את החלטת הנתבע לבלתי סבירה להצדיק את ביטול ההחלטה או פיצוי פיצויים.
 
 
 

זקוק לעזרה?

לפנייה לעורך דין מומחה לדיני עבודה ברחובות – לחצו כאן