עורך דין תעבורה באר שבע

הרשעה בדיבור בטלפון בנהיגה בבאר שבע על סמך עדות שוטר

 
נגד הנאשם הוגש כתב אישום בו הואשם בעבירה בניגוד לתקנה 28 (ב) (1) (א) לתקנות התעבורה, שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה ברכב שאינו בשימוש בדיבורית.

הנאשם התוודה בפניו וטען כי בשום שלב לא נהג ברכבו כשהוא מחזיק בידו טלפון נייד.   מטעם המדינה העידו על עדויותיהם שני עדים. המדינה ביססה את ראיותיה במקרה זה.

סירוב להודות באחזקת הטלפון

מה היו נסיבות המקרה?

 
במקרה זה, הנאשם החזיק מהרגע הראשון בגרסה לפיה הוא לא דיבר ולא החזיק טלפון נייד בשום שלב בנהיגתו.
 
הנאשם טען מיד בפני שוטרים בטענה שהם אינם דוברי אמת וכי הוא לא ביצע שום עבירה.
 
הנאשם לא הודה באשמה המיוחסת לו ובמהלך עדותו לפני ובמהלך חקירתו הנגדית טען ושמר על גרסתו כי לא עשה בשום שלב בעת שנהג במכשיר נייד.
 
לא מצאתי בעדות הנאשם לפני חקירתו הנגדית או במהלכה סימן ברור לאי אמירת אמת, כשם שלא מצאתי סימן כזה בעדותו של א.ת. 2 שהוא היחיד הרלוונטי למקרה זה.
 
זהו מצב בו משקל הראיות בפני שני הצדדים הוא שווה ולכן לא מדובר במצב בו המדינה הצליחה להוכיח את האישום מעל לכל ספק סביר.
 
מכיוון שמדובר באירוע שלא תועד ויזואלית על ידי משטרת ישראל, ומכיוון שמדובר במצב בו רכב עובר מול רכב בזמן ההבחנה לכאורה בעבירה, ברור שהיה מאוד זמן קצר להבחין בין העבירה.
 
בנסיבות בהן לשוטר היה זמן קצר מאוד להבחין באירוע נתון, וכאשר מדובר בעדות יחידה (גם כאשר מדובר בעדות טובה וברורה) על בית המשפט לקבל אינדיקציה כלשהי לכך שהנאשם לא אמר את האמת כדי ש עדות זו מבססת את האישום על הנאשם מעבר לכל ספק סביר.
 

אין הוכחה לאחזקת הטלפון

האם ניתן להרשיע על סמך עדות יחידה של שוטר?

 
יהיו מקרים בהם המדינה יכולה לבסס הרשעה בהליך תעבורה פלילי על עדות יחידה של שוטר:
 
מעת לעת בפסיקה שלנו נשאלת השאלה האם ראוי להרשיע אדם על בסיס חזון זיהוי היחידה, ואף ההצעה עלתה, כמו אפילו באנגליה, להתנות הרשעה כזו על נוכחות של “משהו” אחר. הצעה זו נדחתה על ידי בית משפט זה במספר הזדמנויות.
 
הדרישה ל”תוספת “ראייתית לעדות יחידה – כטענת עורך דין המערער – הייתה כבר זמן רב נחלתם של חריגים בלבד; וגם כאן המגמה הברורה היא למתן ולהגמיש את הדרישה.
 
נאשמים שמעידים על עד אחד בלבד אשמים; וכן ניתן להסתמך על מנגנון הבקרה הפנימי של השופט הדן בתיק, ואין שום הצדקה להקים מנגנוני הגנה רשמיים חיצוניים.
 
מהשופט שהוסמך להחליט על פי עדות יחידה, לא הקל עם השופט אלא החמיר איתו; מכאן ואילך, האחריות להחלטה מוטלת לחלוטין עליו ורק עליו, נופל על פי השופט.
 
אך לעולם לא ייבדק כל מקרה לגופו, ובכל מקרה בית המשפט יבחן את עוצמת הראיות הספציפיות שבפניו.
 

זיכוי מחמת הספק

הכרעת בית המשפט:

 
מדובר בעבירות פליליות לכאורה שבוצעו על ידי הנאשם (אם אכן התנהגותו הייתה כמתואר במסמך והחלטת המשטרה לא לעשות דבר נגד הנאשם בעניין זה תמוהה בעיני ואינה מתיישבת עם ההיגיון של פעילות משטרתית סבירה.
 
הנאשם לא הועמד לדין בגין עבירות נוספות שבוצעו לכאורה על פי עדות השוטרים במקום, וזו החלטה של התביעה מסיבותיה.
 
אין זה מתפקידו של בית המשפט בהליך כזה להפריע לשיקול הדעת של הרשות המבצעת, ולכן אסתפק במקרה זה בהצגת העובדות שמהן רשאי ההנהלה להפיק לקחים למקרים אחרים כפי שהיא רואה לנכון לעשות כך.
 
בית המשפט נדרש במקרה זה להכריע בשאלה צרה אחת, והיא האם הוכח מעל לכל ספק סביר כי בזמן שהנאשם נהג ברכב הוא החזיק בידו טלפון נייד.
 
עובדה זו כאמור לא הוכחה מעל לכל ספק סביר על ידי המדינה ולכן אני מחליט לזכות את הנאשם במקרה זה וזאת מחמת הספק.
 
 
 

זקוק לעזרה?

לפנייה לעורך דין מומחה לתעבורה בבאר שבע – לחצו כאן