עורך דין תעבורה רחובות

משפט תעבורה על חניה בתחנת מוניות ברחובות

 
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום על עבירה על חוק עזר לרחובות בכך שהחנה את רכבו בתחום תחנת מוניות.
 
הנאשם החזיק בתג נכה.
 
עסקינן בעבירה של ברירת-משפט, בגינה קיבל הנאשם הודעת תשלום קנס והוא הודיע, כי ברצונו להישפט על העבירה שיוחסה לו, ובהתאם לכך הוגש כתב האישום.
 

מה הייתה המחלוקת בין הצדדים?

 
המחלוקת בין הצדדים הייתה האם הוכח שמדובר בתחום תחנת מוניות בו אסורה החניה לרכב שאינו נמנה על תחנת המוניות.
 

הנאשם לא הכחיש שרכבו הוחנה במקום הנטען בכתב התביעה, אך כפר באשמה.   לטענתו רכבו לא הוחנה בתחום תחנת מוניות, וכי בניגוד לחוק חניה לנכים לדוח החניה לא צורף צילום המעיד על חניה בניגוד לחוק.   במסגרת משפט התעבורה, נשמעה עדותה של הפקחית שרשמה את הדוח.

בקשה להישפט בעקבות הקנס שהתקבל

 
הפקחית בעדותה אישרה שרשמה את הדוח בשל חניה אסורה, בתחום תחנת מוניות ברחובות.
 

מה טען הנאשם?

 
הנאשם טען שהמאשימה לא הוכיחה את יסודות העבירה, חניה האסורה בתחום תחנת מוניות, שכן בצילומים שהוגשו לא מופיע תמרור ואף צבע שפת המדרכה (אדום – צהוב) אינו ברור. בנסיבות אלה לכל הפחות קם ספק בנוגע לביצוע העבירה.
 
הנאשם טען, כי כלל לא החנה את רכבו במקום, אף שבמענה לכתב האישום לא כפר בכך.
 
עוד נטען על ידי הנאשם, כי לא הוכח שהמקום בו החנה את רכבו הוא תחום תחנת מוניות ולכן רכבו הוחנה כדין.
 
עוד טען הנאשם, כי תג נכה מאפשר לו להחנות רכבו במקום המסומן באדום-צהוב, אך אין בידי לקבל זאת מאחר שסעיף 3 לחוק חניה לנכים קובע רשימה של מקומות בהם לא תותר חניה גם למי שאוחז בתג נכה, ואחד מהם הוא תחום תחנת מוניות.
 
בהמשך הודה הנאשם, כי נאסר עליו להחנות בתחום תחנת מוניות אך טען שצבע אבני השפה לא ברור ולכן החניה מותרת במקום.
 
נוכח המפורט לעיל, דין טענה זו להידחות מכל וכל לנוכח העובדה שאבני השפה צבועות בבירור באדום-צהוב ואין כל מקום לספק בעניין זה.
 

לא צורפו תמונות המוכיחות את דבר העבירה

מה טענה המדינה?

 
המאשימה טענה, כי הדוח ניתן על-ידי הפקחית בשל עבירת חניה בתחום חנית מוניות.
 
איסור החניה עולה מהסימון על אבני השפה באדום-צהוב והתמרור המוצב בסמיכות המעיד על תחנת מוניות.
 
בפני הנאשם הוצגה תמונה המעידה על היום והשעה בהם נעברה העבירה.
 
בנסיבות אלה ביקשה להרשיעו במיוחס לו.
 

מה אומר החוק?

 
הנאשם טען, כי המאשימה לא עמדה בהוראת סעיף 3 א(א) לחוק חניה לנכים, תשנ”ד – 1993, בכך שלא המציאה לידיו צילום המוכיח את ביצוע העבירה על-ידו.
 
סעיף 3א’ לחוק חניה לנכים שכותרתו “הודעת תשלום קנס בשל חניה אסורה”, קובע כך:
 
“(א) על אף האמור בכל דין, לא תימסר הודעת תשלום קנס לגבי רכב הנושא תג נכה, החונה בניגוד להוראות סעיפים 2 ו -3, אלא אם כן הרכב צולם באופן המעיד על התקיימות אחת הנסיבות האמורות בסעיף 2(א)(3) או (4) או 3 ועל גבי הודעת תשלום הקנס צוין כי הרכב צולם וכי הצילום יומצא לבעל הרכב, הומצאה הודעת תשלום הקנס לבעל הרכב, יצורף אליה צילום כאמור.
 
(ב) המצאה כאמור בסעיף קטן (א) תהיה לפי הוראות סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ”ב- 1982″.
 
סעיף 10 (א) לחוק העזר לרחובות (העמדת רכב וחנייתו), התשס”ח – 2008 , שכותרתו “איסור חניה על פי תקנות התעבורה” קובע כך :
 
“לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת, ואלה המקומות:
 

תשלום קנס בשל חניה אסורה

 
(15) בתוך תחום תחנת מוניות המסומנת בתמרור שהוצב או סומן, פרט לעצירה לשם הורדת נוסעים”.
 
סעיף 3 לחוק חנייה לנכים, שכותרתו “סייג לרשות חניה” קובע כך:
 
“מבלי לגרוע מן האמור שבסעיף 2(א)(3) ו (4) לא יחול ההיתר שבסעיף 2 על חניה –
 
(5) בתוך תחום תחנת מוניות המסומן בתמרור שהוצב או סומן”.
 

האם הנאשם החנה את רכבו בתחום תחנת מוניות?

 
לאחר שמיעת הראיות, הסיכומים ובחינת העדויות בית המשפט לתעבורה קבע כי המאשימה הוכיחה את העבירה המיוחסת לנאשם מעבר לכל ספק סביר ולא עלה בידי הנאשם לסתור ראיות אלה או להוכיח קיומה של הגנה בגינה לא יורשע.
 
לדבריו של הנאשם הוא החנה את הרכב במקום בו החניה מותרת אלא שהתמונות שהגיש, העידו שרכבו חונה ליד אבני שפה הצבועות באדום-צהוב, כפי התמונות שצילמה הפקחית.
 
חרף טענה זו אישר הנאשם בחקירתו הנגדית, כי הרכב תמונות הוא רכבו שלו.
 
בנסיבות אלה, עלה בידי המאשימה להוכיח, כי רכבו של הנאשם חנה בתחום תחנת מוניות, בו נאסרה החניה.
 

הכרעת בית המשפט:

 
בסופו של דבר לא עלה בידי הנאשם לסתור את חזקת התקינות העומדת לרשות, כי לא נפל פגם באופן הצבת התמרור אשר קבע שהחניה מותרת לתחנת מוניות בלבד.
 
נוכח כל המפורט לעיל, המאשימה הוכיחה את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר ולא עלה בידי הנאשם לסתור ראיות אלה או לסתור את חזקת התקינות העומדת לרשות או להקים ספק באשמתו ועל כן בית המשפט הרשיע אותו במיוחס לו במיוחס לו בכתב האישום.
 
 
 

זקוק לעזרה?

לפנייה לעורך דין מומחה לתעבורה ברחובות – לחצו כאן